פסק-דין בתיק עמ"נ 7597-02-11

1. רקע

זהו ערעור מנהלי שהגישו המערערים על החלטת וועדת ערר מחוז המרכז מיום 20.12.10, 28.07.09 ו-12.02.09 בתיק ערר 228/06.

ענינו של ערעור זה בתביעה שהגישו 79 תובעים המתגוררים ברחוב רבנו בחיי עיר אלעד , בטענה כי ערך דירתם נפגע עקב אישור תכנית ואל כן לטענתם הם זכאים לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק").

תביעת הפיצויים שהגישו לועדה המקומית לא נענתה, ולפיכך בשנת 2006 הגישו ערר לועדה המחוזית לפי ס' 198(ד) לחוק, באמצעות בא כוחם שהינו ב"כ המערערים בערעור דנן.

הערער נדון במספר רב של ישיבות לפני ועדת הערר (תחילה, בהרכבה הקודם-בראשות עו"ד מאמו ובהמשך בראשות עו"ד כרמית פנטון), כשבסופן נדחה הערר בעיקרו.

הערער נדחה בעיקר מפאת העובדה, שהעוררים לא המציאו ראיות להוכחת זכותם  בדירות שנפגעו וזאת למרות שבמשך כשש שנים נעשו אליהם פניות ודרישות חוזרות ונישנות ע"י הועדה המקומית וועדת הערער להמציא אסמכתאות וראיות לעניין הזכויות, שלא נענו.

2. העובדות

המערערים טענו כי הינם בעלי זכויות החכירה בדירות המצויות ברחוב רבינו בחיי בעיר אלעד, שערך דירותיהן ירד בעקבות התכנית אל/מק/195/4ג' (להלן: " התכנית"), שפורסמה למתן תוקף ביום 30.04.03 הכוללת בין היתר הוראות להגדלת תכסית, שינוי קווי בניין ותוספת קומת מרתף במרכז מסחרי הגובל במקרקעין עליהם בנויים דירות המערערים.

ביום 21.02.06 הגישו המערערים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה אלעד תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק.

משלא נענתה התביעה ולא נתקבלה החלטה הוועדה המקומית בתביעת הפיצויים, הגישו העוררים ביום 27.07.06, ערר לוועדת הערר מכח סעיף 6 לחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות) התשי"ט - 1959 (להלן: " הערר").

מאז התקיימו בפני וועדת הערר מספר רב של ישיבות שבסופן נקבע בין היתר כי מרבית העוררים לא הוכיחו זכויותיהם ולפיכך תביעתם נדחית; ולגבי אלו שהוכיחו זכויותיהם, הועבר הנושא לבדיקת השמאי המכריע.

שלושת ההחלטות של וועדת הערר עליהן מערערים:

החלטת הוועדה הראשונה - ניתנה ביום 12.02.09. בהחלטה זו נקבע בין היתר כי המערערים לא הוכיחו את זכויותיהם, וזאת למרות שניתנו להם גם בהרכב הוועדה הקודמת וגם בהרכב הוועדה הנוכחי, הזדמנויות רבות לפנים משורת הדין להוכיח זכויותיהם אך הם לא עשו כן. לפני משורת הדין, ניתנה למערערים האפשרות להשלים ראיותיהם להוכחת זכותם במקרקעין וזאת בתוך 21 יום. (להלן: " ההחלטה הראשונה").

החלטת הוועדה השנייה - ניתנה ביום 28.07.09. בהחלטה זו נקבע בין היתר כי למרות אין ספור הזדמנויות שניתנו למערערים להוכיח זכויותיהם במקרקעין, הם לא עשו זאת. לפנים משורת הדין נקבע כי כל אותם עוררים אשר הגישו הודעה על רישום זכויות בנכס, רק לגביהם הוכחה זכותם במקרקעין, ולכן דירות אלו, המצויות בבניינים 11 ו-13 ברחוב רבינו בחיי (שנקבעו כשני הבנינים היחידים "הגובלים" בתוכנית), יהיה מקום לבחון את השאלה האם התכנית פגעה בערך דירתן ואם לאו, ושאלה זו הופנתה לשמאי המכריע שמונה.

עוד נקבע באותה החלטה כי לא הייתה פגיעה בחניה או בגין מעבר קהל למבנה המסחרי (להלן: " ההחלטה השניה").

החלטת הוועדה השלישית -  במהלך הדיונים אצל השמאי המכריע הסתבר כי המערערים מפרשים את החלטות הועדה בצורה שונה מזו שהמשיבים מפרשים אותה (לטענתם נותרה בידם הזכות בעתיד להוכיח זכויות כל העוררים לאחר החלטת השמאי בעניין הפגיעה, בעוד שהמשיבים סברו כי רק מי שכבר הוכיח זכותו צריך ענינו לידון בפני השמאי המכריע) .

לאור מחלוקת זו פנו המערערים לוועדת הערר בבקשה להבהיר החלטתה בקשר לסמכות השמאי המכריע. וועדת הערער החליטה ביום 06.06.10 כי החלטותיה ברורות ולמעשה תמכה בגירסת המשיבים.

המערערים לא השלימו גם עם החלטה זו והם פירשו את החלטת הועדה ככזו המאפשרת להם,  להוכיח זכוית כל העוררים בפני השמאי המכריע  ,ולכן דרשו מהשמאי המריע, לאפשר להם זאת.

המשיבים התנגדו נחרצות לניסיון זה של העוררים ולפיכך פנה השמאי המכריע לוועדה בשאלת הבהרה, וזו החליטה ביום 20.12.10 כי החלטותיה הקודמות ברורות וכי ההכרעות שהועברו לשמאי המכריע, הן רק הדירות שזכות העוררים בהן הוכחה וכאלו המצויות בבניינים 11 ו-13. (להלן: " ההחלטה השלישית").